Search
  • yonitwpeleg

למה אני מתנגדת לכיתת בנות בבית ספר חילוני

היום התפרסם במספר עיתונים שבירושליים מקיימים ניסוי חינוכי שנה הבאה: כיתה נפרדת לבנות בבית ספר ממלכתי רגיל. אם הפיילוט יצליח הוא יגדל פוטנציאלית עד לבניית בית ספר נפרד לבנות.


ירושליים בשנים האחרונות ממצבת את עצמה בקידמת החדשנות החינוכית בישראל ובכתבה (https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5410122,00.html) מודגש מספר פעמים שההפרדה אינה על רקע דת או צניעות או הדרה. להפך. מדובר בהפרדה המובבסת על מחקרים בעולם המראים יתרון בלמידה נפרדת עבור בנות, במיוחד במקצועות מדעיים אך לא רק.

על כן מדובר ב"העצמה".


יש באמת מחקרים כאלו בעולם. יש גם מחקרים שמצביעים על בעייתיות - אבל יש מחקרים שמראים שיש יתרונות עבור בנות בלמידה נפרדת בגלל כל הבעיות הקיימות בחינוך מבוסס סביבה פטריאכלית שבוסופו של דבר מעכב בנות. אבל, יש גם הרבה תכניות חינוכיות בעולם שהצליחו להתגבר על הפערים האלה בלי הפרדה ובלי החסרונות (שגם אותם מחקרים מראים).

יתרה מכך, אני חושבת שאי אפשר להפריד פיילוט כזה מהקונטקסט התרבותי חברתי שבו הוא מתרחש. העובדה שבכל הכתבות שראיתי בנושא הושם דגש שוב ושוב על כך שזה לא לעל רקע דתי, וזה לא הדתה וזה לא צניעות מראה שגם מי שמקדם את הפיילוט לתכנית מודע לרקע התרבותי חברתי שבתוכו הוא יתרחש.

במדינה שלנו יש ויכוח ערכי על מקומן של נשים במרחב הציבורי ועל הצורך בהפרדה ביותר ויותר מקומות שנובעת בדיוק מתפיסות של דת וצניעות וטהרה - מתפיסות של שונות מהותנית ונחיתות. וזה כבר מורגש יש הדרה בכח ויש הדרה בעקיפין - הופעות שבהם רק זמרים גברים מופיעים, וכנסים שבהם בפאנלים יושבים רק גברים - זה פשוט מתאים לכולם, ואם יהיו נשים זה אולי יפריע למישהו...לימודים נפרדים באקדמיה (בהם רק גברים מלמדים גברים), ימים נפרדים בספריות, קופות חולים עם ימים נפרדים, חיילים שמפנים גב למדריכת ספורט, חיילות שמודרות מהבסיס או מחדר האוכל ועוד ועד.

בתוך קונטקסט כזה אני חושבת שהחסרונות של תכנית כזו עולים על יתרונותיה.

אני כשלעצמי מעדיפה שלא יהיו כיתות נפרדות ובטח לא בתי ספר נפרדים - אם החברה שמסביב לאקווריום לא תשתנה, רק דוחים את המפגש. בעולם נשים וגברים חיים יחד בעולם שצריך לקבל ולכבד את שניהם כשווי ערך בעלי הזדמנויות שוות, ועם יש עיוותים בעולם שגורמים לבנות בבתי ספר לחשוש לקחת תפקידי מפתח או להשמיע קול - צריך לפתור אותם, ואחר כך את החסמים האחרם שמונעים מהן להתקדם בהמשך. עם זאת, ברור לי שיש מקום לדיון וויכוח בעניין ויש לתומכים בהפרדה עקרונית כזו בבתי ספר גם טעונים חזקים. אך טעונים אלו אינם כה חזקים במציאות הישראלית.



להבדיל, זה מזכיר לי את שיתוף הפעולה של שולמית אלוני וחברות כנסת נוספות עם חברי כנסת חרדים בקידום חוקים להגבלת פורנוגרפיה בראשית שנות ה2000.

איך, אתם שואלים? כי מנהיגות פמיניסטיות רצו להגביל פורנוגרפיה כיוון שיש בה פגיעה בכבודן של נשים ובשוויונן החברתי (ואכן יש) וכדי להשיג זאת הן היו מוכנות לשתף פעולה עם חברי כנסת חרדים שרצו להגביל פורנוגרפיה מטעמים מוסרניים וטעמי צניעות (שתמיד פועלים לרעת נשים). ניסו לנסח חוק שיענה על הדרישות של כולם - אבל בסוף החוק הזה מיושם בעולם שבו אנשים מתקשים להבין את הטיעון הפמיניסטי אבל מבינים לחלוטין את הטיעון המוסרני (ומסכימים או מתנגדים לו). וכך החוק מפורש ומיושם.

ובמקרה הזה - בחברה שנמצאת במאבק נגד הפרדה של גברים ונשים במרחבים ציבוריים והדרה של נשים כדי "להתחשב בצרכים" של אוכלוסיות דתיות קיצוניות שמקבלות מרחב מחייה גדול בפוליטיקה הישראלית - זה יהיה עוד מקום של הפרדה שנח לכולם - כי אנשי החינוך הללו מקדמים זאת מטעמי העצמה וזה מתאים לחלוטין לאג'נדה של מי שמפריד מטעמי צניעות ושוני. והרבה יותר קל להבין את הטיעון של הצניעות והשוני במיוחד כשהוא משתלב כל כך יפה במרחב. התוצאה תהיה שהעיין שוב תתרגל למציאות של הפרדה ומתישהו מישהו יתעייף מלהגיד "אבל זה לא בגלל...".

30 views0 comments