Search
  • yonitwpeleg

מדוע קוד לבוש הוא סוגיה מגדרית

"אני רוצה שהילדה שלי תלך עם התחת בחוץ"

בין מאה המשפטים שלא חשבתי אי פעם שאשמע את עצמי אומרת.

אבל זה קרה, ממש לפני כמה ימים במהלך דיון (קצת סוער) על קוד לבוש ושוויון מגדרי. מה שיותר גרוע, גם כמעט התכוונתי לזה. למה כמעט?

כיוון שאני דווקא מאמינה בקוד לבוש,

בכלל, לא רק בבית הספר.

אני מאמינה שיש מקומות שראוי להתלבש אליהם באופן מכובד יותר, כמו שההורים שלי היו אומרים: לבית הספר לא הולכים כמו לים. ואני מאמינה בזה. גם לעבודה לא הולכים כמו לים, אלא אם כן העבודה שלכן היא כמצילה בבריכה או בחוף הים.

אלא שבארץ אין באמת קוד לבוש בשום מקום. יש כללי לבוש ואפילו מדי-עבודה יותר ויותר, אבל אין קוד לבוש. כעורכת דין צעירה זכור לי הזעזוע כאשר הגעתי לבית המשפט לדיון ואחת מעורכות הדין בחדר נעלה כפכפי טבע/בירנשטוק (אני לא בטוחה). היא הייתה אמנם לבושה על פי הכללים בשחור וחולצה לבנה אבל בבגדים, שעל פי תפיסתי, מתאימים יותר לפסטיבל "ברניגנג מן", ועל זה שמה את הגלימה הנדרשת (היה מאוד "צנוע" רק לא תואם בית משפט...). שמחתי כשאגד ודן העבירו את הנהגים והנהגות שלהם למדים מכובדים. ואני מודה שאשמח כשיהיה קוד לבוש למלצרים גברים שקובע שאין מצב שכשהם מסתובבים ללכת אני רואה להם את החריץ או את צבע התחתונים כי המכנסיים תלויים כל כך נמוך.

אצלנו בבית יש סוג של "קוד לבוש" - המכונה "כלל מספר אחת" ומשמעותו: חולצה נוגעת במכנסיים.

אני משלימה עם זה שככל שהילדים והילדות גדלים הם נוטים ללבוש דברים שהייתי מעדיפה שלא ילבשו: לבית הספר וגם לערבי חג עם המשפחה. אבל אני לא אומרת כלום. כי זו בעיה שלי, לא שלהם, שהטעם שלהם ושלי לא תמיד תואם.

לגבי בית הספר החלטתי מזמן שאם לבית הספר לא אכפת, למשל, שהבת שלי תבוא עם מכנס מלא קרעים או שהבן שלי יבוא עם כפכפים - אז אין לי סיבה להתווכח על זה. אם אין קוד לבוש ברור אני לא אאכוף אותו בשביל בית הספר.


אלא שלאחרונה הוויכוח על קוד הלבוש נעשה מסווה לוויכוח אחר (בעצם לא ממש לאחרונה, אבל היה נראה שזה הולך למקום אחר לפני שעשה סיבוב פרסה). קוד הלבוש היה אמור להבטיח שבבית הספר כולם יהיו לבושים באופן מכבד (איזה מינימום בסיסי), וכך נפנה את כולם להתעסק בלמידה. נשחרר תלמידים ותלמידות מהתעסקות עם המגדר או המיניות שלהם כמרכז ההוויה ונפנה אותם להתעסק במה שחשוב: צמיחה, למדיה, חיברות. היה אמור להיות אבל אף פעם לא היה... למעשה זה לא חדש....כפי שסיפרתי כבר בעבר, כאשר אני הייתי בתיכון מנהל בית הספר אסר על בנות ללכת במכנס קצר בעוד שלבנים היה מותר. הנימוק שלו היה: "רגלי הבנים נועדו להליכה ורגלי הבנות לגירוי מיני". בעקבות אמירה זו שהסעירה את הורינו מאוד בוטלה התלבושת האחידה בבית הספר. מה שהשתנה מאז זה שלא תשמעו מישהו מודה שזו הסיבה להגבלת אורך המכנס - ושהמרחב הציבורי בישראל הופך לפחות חילוני.

לאחרונה העניין הזה מקבל משקל רב יותר, עם כי במסווה של "אובייקטיביות". קוד הלבוש הפך לסוגייה מגדרית ברורה. הבעיה עם קוד הלבוש היום כפולה:

1. הוא הופך את המיניות של התלמידים ובעיקר התלמידות לנושא שיחה מרכזי בבית הספר ולמה שמגדיר את היותם והיותן "בסדר" או "לא בסדר".

2. קוד הלבוש, גם כאשר הוא כביכול אובייקטיבי - בדרך כלל פועל לרעת בנות.



אנסה להסביר:

1. אכיפת קוד לבוש יוצרת שיח שבו המיניות היא הכל: ד"ר צביקה טריגר, במאמר מרתק (הפניה למטה) מסביר איך דיני הצניעות שאמורים כביכול למנוע התעסקות עם מיניות למעשה פועלים כדי לשים את המיניות, של נשים כמפתות ושל גברים כמתפתים, במרכז השיח כל הזמן. רק על זה מדברים, רק עם זה מתעסקים.

במידה מסויימת זה מה שקרה עם קוד הלבוש.

בבתי ספר רבים (כמובן שלא בכולם) חל בלבול, ובמקום לאכוף כללים בסיסיים שדורשים לכבד את המסגרת של בית ספר והבאים בפתחו (למשל, בלי גופיות, בלי כפכפים, מכנסיים וחולצות לא גזורים וללא קרעים) התחילו למדוד אורך של מכנסיים.

אורך המכנסיים אגב, כפי שלאחרונה הראו אנשים רבים, כשהעלו תמונות משנות השמונים ומקום המדינה לפייסבוק - הוא עניין של אפנה. אין ספק שאופי הלבוש השתנה אבל מכנסיים היום לא יותר "סקסיות" מאשר הן היו בשנות השבעים. מה שהשתנה זה שהפער בין אפנת הגברים לאפנת הנשים גדל. ועל כך ארחיב יותר בסעיף 2.

בכל אופן, מדידת אורך מכנסיים לא יכולה להיגמר טוב...וגם הסיבות בעייתיות: "שהמורים והתלמידים האחרים יוכלו להתרכז", ו"להגן על הבנות", "היא לא מבינה מה היא משדרת". זה בדרך כלל "היא". כלומר בשער בית הספר עומד אדם מבוגר וקובע עם הנכנסים בפתח בית הספר "פרובוקטיביים מידי".

אי אפשר גם להפריד את הדיון באורך המכנסיים ובאופן הלבוש מהדיון האחר המתקיים היום בארץ בעניין מה שמכונה "הדתה". כלומר, מהעובדה שהמרחב הציבורי הופך יותר ויותר למקום שבו אנו נדרשים ובעיקר נדרשות להתנהג באופן "המתחשב" בתפיסות הנובעות מאמונה דתית של קבוצה מסויימת. כמו גם, לתכנים הדתיים החודרים יותר ויותר לבתי הספר תחת ההנחיות של משרד החינוך והעומדים בראשו בשנים האחרונות. (כן, תמיד היה ערוב של דת בבתי הספר בישראל, אך באופן אחר ובאופן פחות, ובכל מקרה - זה לדיון אחר).



כלומר, בעוד שבעבר בבתי ספר ממלכתיים אפשר היה להצביע על קוד לבוש שנפרד מתפיסת עולם מסורתית דתית ומתייחס אך ורק לכללי לבוש לכלל התלמידים והתלמידות בבית הספר, היום קשה להפרדי בין קוד הלבוש לדרישות של "צניעות" - כלפי תלמידות, כלפי חיילות בצבא וכלפי נשים במרחב הציבורי בכלל (רק הקיץ הוגבלה כניסתה של אישה שליוותה את אחייניתה החיילת לבסיס צבאי כיוון שלבשה חולצה ללא שרוולים. חולצה מאוד מכובדת, אגב - הייתה תמונה - אבל ללא שרוולים ולכן עשויה "לפגוע ברגשות" של חלק מהחיילים).

כך יוצא שלמעשה עם כניסתן לבית הספר בנות מקוטלגות על פי מיניותן והאופן שבו הן מציגות מניות זו. במקום לפנות אותן מהעיסוק בכך, זה הופך למרכז חייהן, למה שמגדיר אותן עבור צוות בית הספר.


2. האם קוד הלבוש נייטראלי? במהלך הויכוח שהוביל לפוסט הזה, אחד הטיעונים שעלו היה שאני טועה בכך שאני הופכת את עניין קוד הלבוש בבית הספר לעניין מגדרי. זה לא מגדרי, זה עניין של "לכבד" וכו' - כל הטעונים שכבר רשמתי למעלה, ויתכן שבעבר אף היו תקפים, זה גם לבנים וגם לבנות. ברבים מבתי הספר שעלו לכותרות בחודשים האחרונים קוד הלבוש דורש מכנסיים עד הברכיים, למשל (עניין החולצות עולה פחות למרות השוני בגזרה כיוון שברוב בתי הספר יש תלבושת אחידה שמשמעותה חולצה עם סמל בית הספר). האם זו דרישה אובייקטיבית? האם סיכוי גדול יותר שבנים או בנות יתקשו לעמוד בכלל? למה?


האם אפשר להתעלם מהאופנה? הרי בפועל קוד הלבוש אומר שבנים יכולים להתלבש בתוך בית הספר ומחוצה לו באותה צורה. האופנה שהם פוגשים בחוץ, בחנויות, במדיה, היא גם סגנון הלבוש הנדרש מהם בבית הספר. ברוב המקרים אפילו כאשר המכנס נמוך מדי והתחתונים מציצות. ומה לגבי בנות? האם ניסיתם למצוא מכנסיים עד הברכיים לבנות? אז בואו אני אספר לכם, זה אתגר אפילו למצוא מכנסיים עד אמצע הירך. האופנה לילדות ונערות (מלבד טייצים) היא צמודה וקצרה. או לא צמודה וקצרה. קצרה מאוד. ומשדרים להן בכל מדיה אפשרית להתלבש בצורה "סקסית" ומייצרים בגדים בהתאם. זה לא בסדר. בארה"ב ובאירופה יש יותר אפשרויות. הכל נכון. אבל זו עובדה. תלמידות חיות בעולם שבו "קוד הלבוש" של בית הספר לא תמיד תואם את היצע הבגדים הנמכרים להן בחנויות ואת המסר לגבי מה נכון ומחמיא להן ללבוש. ואי אפשר להפריד את האחד מהשני.

העובדה הזו עצמה הופכת את קוד הלבוש ללא אובייקטיבי ואת הסוגיה למגדרית.

זו סוגיה מגדרית כי היא "תופסת" בנים ובנות במקום שונה ולמעשה במסווה של כלל "אובייקטיבי" (ויש בתי ספר בהם הוא לא אובייקטיבי) מענישים בנות על לבושן יותר מאשר בנים.

זה הופך את המיניות שלהן, את המגדר שלהן, לארוע מרכזי בבית הספר עליו הן נשפטות.


זה הופך נשים למטרד, למשהו שדורש פיקוח מתמיד. זה מכין את הקרקע לזה שאפשר לבקש "להזיז" אותן בכל מקום כי הן עשויות להיות "מכשול" עבור הגבר לצידן. במילים אחרות: זה מקבע אי שוויון.

אז אני בעד קוד לבוש. אבל כשקוד הלבוש הופך למשהו אחר, במדינה שמתקשה לקבוע כללים ברורים לגבי לבוש והתנהלות - כשקוד הלבוש הופך את מגדר והמיניות לנושא מרכזי בנוכחות של תלמידים ותלמידות בבית הספר - הוא לא משרת את המטרה. אז אני מעדיפה שלא יהיה קוד לבוש. אני בודאות מעדיפה שלא ימדדו לבנות את אורך המכנס. ואם יש מי שלא "עומד בפיתוי" או לא מצליח להתרכז - אז שילך ללמד או ללמוד במקום אחר.


* הפרדה בין נשים לגברים כהטרדה מינית/ ד"ר צבי טריגר


304 views0 comments