מחשבות על שילוב הורות ועבודה ולמה זו עדיין "בעיה של נשים"

יש לכם כבר סידור לילדים לאוגוסט?

אחרי שסיימנו לחתוך מלון ולקנות בורקס למסיבות סיום, ברכה למחנכת, ולסיעת (שבאמת מגיעה להן), סידור שלושה סטים של בגדים ואביזרים למסיבת סיום והופ...קיץ.

ביולי עוד יש גן, באותו מבנה, פחות גננת – אבל יותר יקר.

לילדים בבית ספר יש קייטנה, לפחות שלושה שבועות...כיף. אבל אוגוסט...

עונת הג'גלינג על סטרואידים להורים עובדים.

הפכתי לאמא בגיל צעיר, בשלב שהקריירה שלי עוד לא הייתה מבוססת. על כן, בניית הקריירה שלי הייתה מהרגע הראשון אתגר בשילוב הורות ועבודה, בשוק עבודה שלא רואה הורות או טיפול בילדים ערך.

יכול להיות שזו אחת הסיבות שבחרתי גם לחקור את העניין ולהתעמק בו.

עם השנים יש שינוי חברתי מהותי בתפיסה של הורות. כיום, גם אנחנו וגם המחוקק בהרבה מאוד חוקים, מדברים על הורות ולא רק על אמהות. כלומר, חושבים על שני ההורים כשותפים בגידול ילדים וקיום משפחה. אבל שינוי דפוסי עבודה...זה רואים קצת פחות.

העובדה הבסיסית היא שתינוקות וילדים צריכים שמישהו יטפל בהם, אימהות ואבות צריכים כסף וזמן לעשות את זה, סבים וסבתות (והוריהם) צריכים חברה ולעיתים טיפול. ולכל אחד יש תפקיד: תינוקות וילדים לומדים וגדלים, הורים עובדים ויוצרים וסבים – אם יש לנו מזל – עוזרים לכולם. זה רצף החיים. טיפול ועבודה.

אז החיים שלנו, של כולנו מתנהלים על הציר שבין טיפול לבין עבודה. אבל עובדתית, לא מכולנו מצפים לקחת על כך אותה מידה של אחריות וההשלכות של המציאות של הורות וטיפול בבני משפחה לא מתחלקת באופן שווה על גברים ונשים.

רבות דובר ונכתב על פערי שכר בין גברים לנשים, על הסללה של גברים ונשים למקצועות שונים בשוק העבודה. מה שפחות מדברים עליו הוא שאם בודקים לעומק רואים שפערי השכר בין נשים לגברים הם בעיקר פערים על בסיס אמהות. כלומר, עדיין קיימים פערים בין גברים ונשים שאין להן ילדים. הפער הזה קיים בגלל הסללה מקצועית, סטריאוטיפים מיניים ומגדריים ועוד. אבל הפער הזה מצטמצם.

לעומת זאת הפער בשכר בין גברים לבין אמהות – נשים שיש להן ילדים – הולך וגדל כבר מספר שנים. וגם בינן לבין נשים ללא ילדים. כלומר, קו השבר עובר בהורות; או ליתר דיוק אמהות.

בארץ הבעיה אפילו יותר בולטת כי התרבות שלנו כמעט ולא משאירה אופציה שאישה לא תהפוך לאם – על כן גם אם אינך אם, לעיתים יש בפנייך חסמים על עצם הפוטנציאל שבעתיד תהיי אם.

אין בכך לומר שמצב הנשים בשוק העבודה לא השתפר בעשורים האחרונים: בוודאי שכן. באופן כללי ניתן לומר שבמישור המשפחתי יש שינוי באיזון בתפקידים המגדריים ובשותפות בין בני זוג, בשוק העבודה יש חקיקה תומכת יותר להורות, חקיקה שאמורה להגן על נשים מפני הפליה בקבלה לעבודה ומפני הפליה בשכר על עבודה שווה.

ובכל זאת – נראה שנתקענו. פערי השכר לא מצטמצמים בשנים האחרונות כמעט בכלל – התפיסה של שילוב של הורות ועבודה כבעיה של נשים נשארה מובילה גם אצל גברים וגם אצל נשים – ובוודאי אצל מעסיקים.

השאלה היא איך להתייחס ולפתור את הבעיה?זה עניין מורכב ופתרונות קסם אין.

הנקודה היא שכדי לפתור בעיה אנחנו צריכים להכיר בה ולהתמודד איתה.

הבעיה הניצבת לפנינו בהקשר זה היא איך לאפשר לאמהות הזדמנות שווה בשוק העבודה ולאבות הזדמנות לשותפות שווה בהורות.

ייתכן והשאלה נראית מובנת מאילה, אבל כשזה מגיע לחסמים שמציבה בפנינו הורות אנחנו הרבה פעמים מספרות ומספרים לעצמנו סיפורים על המציאות, מן חצאי אמיתות כאלה – מה שניקרא: מבוסס על סיפור אמיתי. והסיפורים האלה מעגנים לנו את המציאות ומסתירים מאיתנו אותה באותה עת. ולכן מקשים עלינו לראות את טיב הבעיה ומה צריך לעשות כדי לפתור אותה.

לגבי נשים למשל הסיפור הוא: שזה תלוי רק ברצון ובהשקעה שלנו; שזה רק עניין של מציאת בן/בת הזוג הנכונים ותזמון בהבאת ילדים.

על גברים הסיפור הוא: שגם הם נמצאים באותה דילמה; שילדים צריכים אמא ושתפקיד הגבר לפרנס.

ומקום העבודה?: שזו בעיה של נשים, שאם רק תהיה גמישות זה יפתור את הבעיה.

וכל זה נכון אבל רק חצי נכון. ובפוסטים הקרובים אנסה להראות איך כשאנחנו מספרים לעצמנו חצי אמת אנחנו מסתירים את פתרון הנדרש שיכול לקדם אותנו.

* כל הנאמר בפוסט זה נכון גם לגבי אמהות חד הוריות וההשפעות עליהן אף משמעותות יותר. בפוסט אחר אתייחס גם למחקרים האחרונים לגבי ההשפעה של הורות במשפחות חד מיניות (מבחינת חלוקת תפקידים במשפחה) -על הדמיון וגם על נקודות השוני. כי בסופו של דבר בכל משפחה שיש בה ילדים או מישהו הדורש טיפול - נדרשת לאזן.